מאירי על בבא בתרא ק״מ

1 היו הנכסים מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כגון שהוזלו עד שנעשו מועטין כבר זכו בהם יורשים והרי הם נזונים עם הבנות עד שיכלו כלם היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו כגון שהוקרו הבנים חוזרין לירושתם ויראה דוקא כשהוקרו או הושבחו מחמת עצמם אבל הושבחו מחמת הבנות לבנות הוא אף בנכסים מועטים בשעת מיתה אם קדמו הבנים ומכרום קודם שיחזיקו בהם הבנות מה שמכרו מכרו ומ"מ לאחר שהחזיקו בהם הבנות לא מכרו כלום שאין להם כלום בה ויש חולקים בזו וראיה להם ביבמות פרק אלמנה ס"ז ב' כמו שכתבנו שם אלא שאין בה הכרח היו הנכסים מרובים בשעת מיתה אלא שהיה עליהם חוב מצד אביהם שאם תסלק שיעור החוב משווי הקרקע ישארו הנכסים מועטים או מזונות אלמנה או מזונות בת אשת אביו שפסק עליו אביו לזונה כל אלו הדבר ספק אם ממעטין אם לאו ומעתה נכסים בחזקת היתומים הם והמוציא מחברו עליו הראיה ואין ממעטין אלא הבנים מחזיקין בנכסים כיורשים ופורעים לבעל חוב את חובו וזנים אלמנת אביהם עד שתנשא או תתבע כתבתה ואחיותיהם עד שיבגרו או יארסו ובת אשת אביהם עד זמן שפסק אביהם או עד שתמות ואפילו נשאת שאין הנשואין מפקיעין שעבודה אחר שפסק לה זמן אבל מיתה שבתוך זמן ודאי מפקעת שעבודה:

2 אלמנה אצל הבת הרי היא בנכסים מועטין כנקבות אצל זכרים מעתה מי שמת והניח אלמנה ובת הן ממנה הן מאשה אחרת ואין בנכסים בכדי מזונות שתיהן תזון האלמנה והבת תשאל על הפתחים ושמא תאמר היאך משערים לאלמנה ואין זמן קבוע למזונותיה יראה שמשערין לה באומד ימי חייה ויש קובעין בה זמן שלשה חדשים שאינה יכולה לינשא ויש מפרשים שנים עשר חדש ממה שאמרו כתובות צ"ז א' מוכרת לשנים עשר חדש ואין נראה לי כלל יש מי שאומר דוקא בבת שלו אבל בת האלמנה שפסק הוא עליו לזון הואיל ולזמן ידוע פסק לה ואין מיתתו מפקעת כמו שיתבאר במקומו הרי הוא חוב גמור ויש אומרים אף בזו שהאלמנה קודמת:

3 יש מי שאומר שבנכסים מועטים שאם יש לבנים זכות כתבת בנין דיכרין נוטלין אותה הכתבה שאף היא תנאי בית דין כמזונות הבת וגדולי המחברים כתבו בה הפך הדברים אם מזון הבת עוקר ירושת התורה כל שכן שתעקור ירושה שמדברי סופרים:

4 בכור בהמה שנולד אנדרוגינוס התבאר במקומו שאין בו קדושה כלל אלא הרי הוא כנקבה שאין לכהן בו כלום ומותר בגיזה ועבודה כחלין גמורים אבל נולד טומטום הואיל והטומטום ספק זכר ספק נקבה הרי זה ספק בכור ונאכל במומו כמו שיתבאר במקומו:

5 המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים אם זכר מנה ואם נקבה מאתים ילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה ונקבה נוטלת מאתים ילדה טומטום אינו נוטל ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול מנה הרי זה יטול ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל אמר הר"ם מעקרנו המזכה לעובר לא קנה לפי שלא תתקיים הקנאה אלא למי שהוא אדם נמצא בפועל והעובר אינו כן ומה שהצריך בכאן שיקנהו מה שנתן לו אביו בלבד ומתנה זו היא מתנה שתתקיים באמירה בלבד ומה שאמר ילדה טומטום אינו נוטל כלום דיחוי אבל נוטל כפחות משניהם וסלקא דעתין שהטומטום בריה בפני עצמה ואינו ממין האדם השלם ולפיכך לא יירש ואפילו היה הוא לבדו קמ"ל שאין הדבר כן אלא אם אין לו יורש אלא הוא יורש את הכל:

6 אמר המאירי האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה וכן אם אמר אם ילדה נקבה תטול מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים וכן אם אמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים וילדה זכר ונקבה נוטל הזכר מנה והנקבה מאתים וכן על דרך זה יתקיים מה שהוא אומר וכן הלכה ילדה טומטום אינו נוטל כלום כלומר שאינו לא זכר ולא נקבה וכבר ביארנו שאין הלכה כן אלא נוטל כפחות שבהם ואם אמר בזכר מנה ובנקבה מאתים נדון כזכר ואם הפך הפך ומעתה אין צריך לומר שאם אמר כל מה שתלד אשתי יטול שהוא נוטל וכן שאם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל וכן אם ילדה אנדרוגינוס אתה דנו מיהא כפחות שבשניהם ומשנה זו פירשוה גאוני ספרד בשכיב מרע שדבריו ככתובים וכמסורים ופירשו דבריהם מפני שאם תפרשה בבריא ובקנין אין המנה נקנה בקנין שמטבע אינו נקנה בחליפין ואם בשטר מטלטלי לאו בני שטרא נינהו ועוד קנין דברים הוא ועוד אסמכתא היא שהרי אומר אם ילדה וכו' ומ"מ אין בכל אלו הכרח ולא עוד אלא שממה שאמרו בגמ' במבכרת עסקינן ובת ראשונה סימן יפה לבנים יראה שבבריא היא שנויה ומנה זה שוה מנה קאמר או שמקנהו אגב קרקע וכן אין בה דין קנין דברים שהרי הוא מקנה לו מנה אם תלד ודין אסמכתא אין כאן שהרי אין בה שום גזום ולא נאמר דין אסמכתא אלא בשיש שם מילתא יתירתא שאם לא כן אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש מפני מה אמרו שהיא מגורשת והלא אסמכתא היא ואע"פ שיש מתרצים בה מפני שמאחר שהגט יוצא מתחת ידה אינה אסמכתא מ"מ מה יאמרו באם לא באתי כתבו ותנו ועוד כל מתנת שכיב מרע אע"פ שדבריו כמסורים היה לנו לומר דוקא כשאומר יטול כך וכך אבל כשמזכירה בלשון אם היה לנו לפקפק בה אלא שדין אסמכתא נאמר בקצת גזום כגון אם לא אפרעך שבפרע מקצת חובו לקמן קס"ח א' ושבהלוהו על שדהו ב"מ ס"ה ב' אבל בגט אין כאן גזום אלא שהוא אומר מדרך חסידות שאם בא מכאן ועד יום פלני אינו רוצה להעמיד את אשתו עגונה ואע"פ שאפשר שצד גזום יש כאן וכאדם שאמר אם איני בא לזמן פלני יהא כך וכך ואינו אומר כן אלא שבדעתו להשלים התנאי וכשאינו משלימו אנוס הוא מ"מ אין אונס בגיטין אבל שכיב מרע אין בו צד גזום אלא שמחלק נכסיו אם ימות ואף בבריא המקנה אם יולדת כך יטול כך מעכשו להיות שלו אין כאן צד גזום ואין כאן דין אסמכתא כלל ויש מפרשים שאין דין אסמכתא אלא כשדבר אחר מכריחו כגון אם לא אפרעך וכו' שאין זה רוצה להשליש שטרו או להלוות על שדהו אבל מה שאדם מקבל על עצמו מאליו או דרך תנאי אין כאן אסמכתא ואף טעם זה עולה עם הראשון לענין אחד ולענין גט מיהא אם יכפוהו בית דין לגרש ואמר אם לא באתי וכו' או שהיא משתדלת לעכבו שלא לילך והוא רדוף לילך ומתנה עמה שאם לא בא וכו' יש מפקפקים בה אלא שיש אומרים שאין דין אסמכתא נאמר אלא בממון וכבר יצאו מכונת השמועה לומר שאין כאן דין אסמכתא ואפשר לפרשה אף בבריא ואף לדבריהם יש לפרשה במעכשו וכל שבעל מנת או מעכשו אין בו דין אסמכתא:

7 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: